רש"י על חגיגה כ״ד

1 לא נצרכא - להאי עדות דר' עקיבא דמדרבנן אלא לסולת של שירי מנחה:

2 דאלו מדאורייתא הצריך לכלי - דומיא דקטורת שבכף דאיירי בה קרא כלי מצרפו ושאינו צריך לכלי כגון שירי מנחה שהן אכילת כהן אין הכלי מצרפן:

3 מאי איכא למימר - הרי צריכין לכלי:

4 קרטבלא - עור שלוק:

5 ופליגא הא דר' חנין - דאמר לעיל צירוף דאורייתא אדר' חייא בר אבא:

6 מחוסר כפורים כשר לתרומה ופסול לקדש - ביבמות ילפינן לה מקראי בפרק הערל יבמות דף עד::

7 שלישי שפסול בתרומה - כדנפקא לן ק"ו במסכת סוטה דף כט. ומה טבול יום שמותר במעשר אסור בתרומה שני שפסול במעשר אינו דין שיעשה שלישי בתרומה:

8 אינו דין שיעשה רביעי לקדש - וא"ת דיו לבא מן הדין להיות כנדון א"כ ק"ו לא צריך שהרי למדנו שלישי לקדש מן התורה והיכא דמיפריך ק"ו לא אמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון כדאמרינן בבבא קמא דף כה. ולמ"ד נמי אמרינן דיו הני מעלות דרבנן נינהו ולאו דאורייתא והאי דנקט ולמדנו שלישי לקדש מלתא בעלמא היא דאשמעינן דשלישי לקדש מן התורה הוא:

9 מי לא עסקינן כו' - מי לא משתמע כו' נמי מהאי קרא:

10 דנגע בשני - דהא אשכחן דאיקרי שני טמא דכתיב כל אשר בתוכו יטמא וה"ל הכלי ראשון ומה שבתוכו שני וקרי ליה טמא וקאמר רחמנא והבשר אשר יגע בכל טמא בשני וה"ל שלישי לא יאכל והאי קרא בבשר שלמים כתיב:

11 בחיבורין שנו - מתניתין דקתני יד מטמאה את חבירתה לקדש כגון שבעוד שהיד הטמאה נוגעת לטהורה היתה טהורה נוגעת בקדש דגזור רבנן דלמא אתי למינגע טמאה בקדש ולמ"ד פסול לקמן לפסול דמעלה בעלמא היא:

12 אבל שלא בחיבורין - שלאחר שפירשה מן הטהורה חזרה טהורה ונגעה בקדש טהור ואין יד מטמאה חבירתה לעשותה אפי' שלישית לפסול:

13 יד נגובה - אע"פ שאין בה משקין:

14 לטמא את הקדש - לעשות רביעי:

15 ר' יוסי בר' יהודה אומר - חבירתה פוסלת את הקדש אבל לא מטמאה:

16 אי אמרת בשלמא שלא בחיבורין - קאמר דמטמאה היינו רבותא דנגובה ואע"ג דנגובה היא כשנגעה בזו ואין לחוש שמא נגעה היד הטהורה במשקין שבטמאה שהן ראשונים דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה והויא לה הך יד נמי שניה מחמת המשקין כמו חבירתה אפילו הכי מטמאה דמעלה דרבנן היא שהיד מטמאה את חבירתה להעשות שניה כמותה לקדש אלא אי אמרת לא אמרינן אלא בחיבורין וטעמא משום דלמא נגע טמא לקדש מאי רבותא דנגובה אטו יד קמייתא לא מטמיא לה לקדש בלא משקין הלא שניה היא:

17 אבל יד חבירו - אם נגעה ביד חברו לא טימאתה:

18 באותה היד - אם נגע ביד הראשונה ביד חברו אבל השניה אינה מטמאה יד חברו:

19 הא תנא ליה רישא - ולקדש מטבילין שניהן:

20 ולפסול - את הקדש הוא דאמר יד מטמא חבירתה אבל לא לטמא:

21 אין שני עושה שני - אין יד שהיא שניה עושה את חבירתה שניה מכלל דשמעי' לר' יהושע דאמר היד מטמא את חבירתה להיות כמותה:

22 ודלמא לא שני ולא שלישי - דלית להו הך מעלה דמתני' אבל מאן דאית ליה אפי' לטמא אית ליה להכי קאמר ידים לעולם שניות הן לפיכך אין יד מטמא את חבירתה:

23 וכי יש נגובה בקדש - והלא חיבת הקדש מכשרת אלא אין נגובה זו לומר כשלא הוכשרו אלא כשהוכשרו לטומאה ועכשיו הן נגובין וטומאה הן מקבלין ולא הוצרכה משנתנו לדבר באוכלי קדש נגובין אלא באוכלי חולין נגובין ואוכלין קדש:

24 תחב לו חברו - בידים טהורות וזה האוכל ידיו מסואבות:

25 או שתחבן הוא עצמו בכוש או בכרכר - שהן פשוטי כלי עץ ואין מקבלין טומאה:

26 וביקש לאכול צנון או בצל של חולין עמהן - שאין ידים מטמאות את החולין ואפ"ה גזור רבנן שלא יאכלם עם הקדש פן תגע ידו מסואבת באוכלי קדש שבפיו:

27 לענין תרומה - אע"פ שהיד מסואבת פוסלתה לא עשו מעלה אלא אמרינן זהיר ולא נגע וה"ק מתניתין אוכלין חולין בידים מסואבות עם התרומה אבל לא עם הקדש ולהכי נקט נגובין שאילו עכשיו היו משקין עליהם היו משקין נעשין ראשונים מחמת הידים ועושין את החולין שניים וכשנוגעין בתרומה שבפיו פוסלין אותם ואית דמסיק מלתא בנגובין שמעולם לא הוכשרו וקשיא לי בחולין מה לי הוכשרו מה לי לא הוכשרו הלא אין ידים מועילות כלום לחולין:

28 כיון דעד האידנא אסירי - דמחוסר כפורים מותר בתרומה ואסור בקדש וכן אונן ואע"פ שאסורים במעשר שני מותרין בתרומה כדאמרינן במסכת יבמות מוכל זר יתירה זרות אסרתי לך ולא אנינות:

29 מתני' שביהודה נאמנין - עמי הארץ:

30 על טהרת יין ושמן - של קודש אם הקדישוהו למזבח בשעת הגיתות והבדים. נאמנין על שמירתן כל ימות השנה ובגמ' מפרש מאי שנא יהודה דנקט:

31 ובשעת הגיתות והבדים - הכל מטהרין את כליהם:

32 והביאו לו - עמי הארץ לכהן חבר:

33 אבל מניחה - עם הארץ לגת הבאה ואז יתננה לכהן:

34 רביעית לוג שמן נאמן - דמיגו דנאמן אקדש נאמן אתרומה: